עמוד ראשי > מידע כללי > דעות > מיהו ספרדי?

קודם כל, המון סליחות. מי כמונו יודע כמה מסוכנות הן ההכללות, ואיזה שימוש רע עושים העמים בתכונות או מנטליות של עמים אחרים.
מה עוד, שאין כזה דבר עם ספרדי. בספרד יש אולי 7 עמים שונים. האנדלוסים, הקטלאנים, הקסטייאנים,
הגאייגים (מגליסיה), הנאווארים, הואלנסיאנים והבאסקים. בנוסף לצוענים וליהודים הספרדים.
תמיד נראה לי מצחיק, שבישראל לפני שהכרתי את ספרד, חשבתי שיש מראה אופייני ספרדי, ומבטא ספרדי. אבל פה, דרך הזכוכית המגדלת, מסתבר שיש המון מבטאים ספרדיים שונים, ושוני במראה בין העמים. מה שנחשב לספרדי בעולם, זה הרוב הקסטייאני.
אבל, כמו שאת אופיו של אדם מגבשים סביבתו וחוויות וטראומות שעברו עליו בעברו, כך, אני מאמין, אופיו של עם מתגבש. ראו אותנו היהודים.
לפיכך, אחרי כל ההתנצלויות האלה, אני מעז בזהירות למתוח קווים לאישיותו של הספרדי המדרידאי הממוצע. קשה שלא להודות שיש קווי דמיון, ומאפיינים משותפים, וכיוון שאני חי במדריד אגביל את הניתוח לעיר זו.
מדריך לאיש העסקים או למהגר  הישראלי בספרד. שלא תגידו שלא הזהרנו אתכם.

פאסיביות

חברי, אדר, חזר באוטובוס מברצלונה, וחיכה דקות ארוכות עם כל 50 הנוסעים לפתיחת תאי המטען. בסוף, לקח הישראלי יוזמה, ניגש ופתח את התאים, ורק אז באו כל הספרדים לאסוף את מטלטליהם.

הפגנות מאורגנות רק ע"י המפלגות הגדולות.  נגד הטרור של אטה, נגד ישראל. כמעט שלא רואים ספרדים מפגינים עבור הדברים שמטרידים אותם באמת, בשיחות ברחוב: מחירי הדירות, חוזי העבודה הזמניים שבצרפת עוררו מהומות, החוקים המקלים על עבריינים, ההגירה הבלתי-חוקית וכו'. מצד שני, גם בישראל לא ממש זזים.

אני וחברים היינו עדים למקרים בהם אנשים שכויסו במטרו, כשהכייס עדיין לידם, לא זזו, לא הקימו מהומה, אלא בחצי פה התלוננו שכרגע כייסו אותם.

אין מים בבית, פרצה אש בשדה, ראית אוטו נפרץ ברחוב. אף אחד לא יודיע. שמישהו אחר יעשה את זה. למה שאני אוציא את הידיים מהכיסים?

וואריאציה שלה: חוסר מוטיבציה / עדיף לגרבץ מלעבוד יותר מדי

נהג מונית בד"כ לא יעצור לכם אם יש לכם מזוודות גדולות מדי. מה הוא צריך את כאב-הראש הזה? שיישרט לו המושב האחורי? שייאלץ לעזור בהעמסה? אז מה אם יש תוספת על כל מזוודה. עדיף לחפש מישהו שלא יגרום לו לקום ממושב הנהג.

צריך לרדוף אחרי בעלי-מקצוע או נותני-שרותים. הם לא צריכים כסף, כל עוד יש מספיק לבירה כל יום אחרי העבודה. תגלה שתרצה לשלם להם יותר משהם רוצים לעבוד ולקבל תשלום.

מדרידאים בכל הגילים לומדים כל החיים בנסיונות חוזרים ונשנים שנה אחר שנה לעבור את המבחנים לקבלה לשרות המדינה.
מוטיבציה ספרדית מסתכמת בחלום להיות מטאטא רחובות, או פקיד ממשלתי שלא עושה הרבה אבל מרוויח 1500 ארו לחודש ונהנה מקביעות. זה הרופא-עו"ד של האמא הספרדייה.

הספרדים צוברים 4 חודשי אבטלה על כל שנת עבודה ויכולים לצבור עד שנתיים. תמצאו המון ספרדים שלוקחים להם שנתיים שבתון אחרי כל 6 שנות עבודה ועושים חיים

קונפורמיזם

ספרדים יוצאים מהמטרו. יש 3 דלתות ודרך אחת יוצא הנוסע ראשון. כולם יעמדו בתור ויצאו מאותה דלת. הנוסע שיפתח את הדלת השנייה וודאי אינו ספרדי.

לספרדים יש בד"כ בית-קיט על החוף וכל שנה, הם יצאו לנפוש באותו בית. כל החיים.

הספרדים ייצאו כולם כעדר, לכעשרה יעדים בחו"ל. מצריים, טוניס, מרוקו, קנקון... והכל מאורגן כמובן.
כשחבר שלי ביקש בסוכנות נסיעות כרטיס טיסה הלוך בלבד לבומביי, בהשפעת חברו הישראלי כמובן, הסתכלו עליו כמו משוגע. "איך תסתדר? איפה תישן? איך תדבר איתם?"

פחדנות / חוסר הזדהות חברתית

רבים תורמים לצדקה. מפגינים למען פלסטין. אבל כשחברה שלי קיבלה מכות רצח מחבר שלה לשעבר, ברחוב, אף אחד לא נקף אצבע. היא צווחה, הוא בעט בפניה, לפחות 5 ספרדים עברו על פניהם. אף אחד לא צלצל למשטרה, קל וחומר התערב בנעשה.

קראתי בעיתון על נאנסת, שראתה את שכניה מביטים בנעשה מהחלון, אף אחד מהם לא קרא למשטרה.

הספרדים עדיין מפחדים שיפטרו אותם מעבודתם אם יגידו משהו לא נכון, או נגד הזרם. הגנרל פרנקו מת לפני 31 שנה, אבל חי בראשם של ספרדים רבים.

קבעון מחשבתי

בנמל-התעופה נתקלתי פעם בתור עצום שהסתובב כמה פעמים סביב עמוד בהמתנה לבדיקת הדרכונים בדרך לשערים א וב. ישראלי שכמוני לא יחכה, המשכתי כמה צעדים לעמדת הביקורת השנייה שבה היה כתוב "גישה לשערים ב' וג' ". התור היה קטנטן. הגעתי לשער א' .

בתור בקופ"ח לבדיקות דם, מחכים פעמיים. זקנים תשושים עומדים כחצי שעה בתור לאשנב בו מחלקים להם ערכת בדיקה, הכוללת מזרקים, מבחנות ואת טופס הבדיקה בשקית פלסטיק ומספר בתור. עם כל הרכוש הזה עומדים שוב בתור לחדר האחיות. הערותיי בקשר לטמטום שבתור המיותר, התקבלו בהרמת כתפיים מצד הצוות ובשתיקת צידוק-הדין מצד המטופלים האחרים בתור.

 

אי שמירה על נקיון

ישראלים גדלו על ברכי שיטת ההשתנה הבונה: לימדו אותנו להשקות עצים או לכבות גחלים לוחשות בכיבוי צופים. בכל מקרה חשוב מאוד להשתין על משטח רך וטובעני, אחרת זה משפריץ עליך, נכון?
אז המדרידאים לא שמעו על זה. הם תמיד יעדיפו להשתין על אספלט, קירות, ובעיקר על צמיגי מכוניות. הם בד"כ יתייצבו בין שתי מכוניות חונות וישתינו במקביל או ישירות על הצמיג. הם חושבים שזה מסתיר אותם. הם גם לא בוחלים בהשתנה ממש בכניסה לבר או חדר מדרגות סגור. מגעילים!!
השיא שראיתי הוא בחור שעמד בשקע הטלפון בטלפון ציבורי בן 4 שקעים והשתין לרצפה כשחברה שלו עומדת בשקע ליד
ראיתי גם מדרידאי שיצא מבאר להשתין ברחוב ואז כשסיים חזר לבאר
באזורי בילויים הרחובות מסריחים משתן יותר מבהודו ליד המשתנות

חוץ מזה, אתם תרגישו כמו בבית, מלכלכים את הרחובות, ובבארים המסורתיים, המסורת אומרת לזרוק הכל על הרצפה בצמוד לבאר.

אה, וגם יורקים המון. הערסים. כמו בארץ.

 

חוסר מקצועיות

רואה החשבון שלי המיר דולר לאירו בקבלות בצורה הפוכה. כלומר דולר אחד הפך אצלו ל-1.3 ארו.

רשם החברות החזיר את מסמכי רישום החברה שלי בטענה שהנוטריון טעה ברישום. הנוטריון התעקש שהוא צודק, והציע להחזיר את המסמכים לעיון הרשם. הרשם כבר חודשים רבים חושב על זה מחדש.

לכל שאלה, בעניין זרים, חברות וכיו"ב שאני מציג לעורכי-דין במדריד, אני מקבל תשובות שונות בתכלית כמספר עו"הד ששאלתי.

קיבלתי בדואר קבלה ולאחר שלא ראיתי כיצד גובים ממני את הסכום המופיע בה, צלצלתי כדי לשאול מתי הם מתכוונים לגבות אותו. מסתבר שחידשתי להם על קיום הקבלה. מאז הם רדפו אחרי כדי שאשלמה.

שרות לקוחות ?  אין כזה דבר.

כל מספרי הטלפון לשרות לקוחות, במקום שיהיו בחינם כמו שהורגלנו בארץ הקודש, עולים עד פי 20 משיחה רגילה
לחברה שלי נשפה טלפנית של טלפוניקה בשפופרת בחוסר-סבלנות בעודה מתופפת עם העט על מכשיר הטלפון בהמתנה למספר זהות של הלקוחה.
אני חיכיתי חצי שנה בייסורים קשים לערכת אינטרנט
. ראה פרטים על הסיפור הקפקאי.

דפי תלונה שנמצאים אמנם בכל חנות, בד"כ לא נענים.
טפסים, מכתבים רשומים נאבדים חדשות לבקרים. במנגנון המשוכלל למעקב אחר דואר רשום באתר הדואר, עוד לא קרה לי שהדואר שלי הופיע.
כמו שנעלמים מסמכים, הם גם מופיעים משום מקום. חברת טלפון ביטלה לי חיוג ישיר דרכה בעקבות מכתב שמעולם לא שלחתי שמבקש זאת.
רבים מחבריי, כשהזמינו אינטרנט, חיכו חודשים, רק כדי לברר שהבקשה כלל לא טופלה כי האות שבסוף ת"ז הספרדית היתה חסרה לקלדן. מה לעשות שבדרכון ישראלי אין אות.
חוזה שחתמתי עם הבנק לא כובד. הבנק חזר בו, בלי שום בושה.

חברים מספרים איך במקומות העבודה שלהם, נתבקשו למלא תפקידים חדשים בלי שום הכשרה. למשל, נשלחו לדבר עם בני משפחות נוסעים בטיסה שהתרסקה באמצע יום העבודה ובלי שום הסבר או הכנה.

וממש ברגעים אלה, בזמן שאני מסיים את מאמרי, נפל לידי עוד סיפור עצוב-מצחיק שכזה. כרטיס הסים של חבר, התקלקל. הוא עבר בחנות של אמנה ואמרו לו שכיוון שזה חוזה חברה, המורשה מטעם החברה חייב להופיע. צלצלנו לחנות, אמרנו שלא ייתכן, ומה אם המורשה חולה או בחו"ל? אין ברירה. רק הוא יכול לחתום .
צלצלנו לחנות אחרת, שם אמרו שאפשר בלעדיו. חזרנו לצלצל לחנות הראשונה, ענתה מוכרת אחרת, ובשבילה לא צריך המורשה להגיע, מספיק לשלוח תעודה מקורית שלו. בסוף בחנות השנייה לא ביקשו כלום ושיכפלו את הכרטיס.
האם חשבתם שתמו בעיותינו? לא בספרד!
הכרטיס שקיבלנו מוציא שיחות אבל כשמצלצלים אליו מקבל המצלצל הודעה שהמספר אינו קיים. צלצלנו לחנות, שלחו לשרות לקוחות. צלצלנו והשארנו הודעת תקלה, הבטיחו שיחזרו. חזרנו לצלצל 8 שעות מאוחר יותר. מסתבר שהכרטיס לא היה מופעל. נניח. בשרו לנו שהוא הופעל ושהבעיה נפתרה. כמובן שלא. ברגעים אלה אנחנו מנסים להגיע לשרות לקוחות שוב, אבל השתנו לפתע אפשרויות התפריט הקולי והלכנו לאיבוד. תחזיקו לנו אצבעות!
בבואכם לספרד הצטיידו בהמון סבלנות ובאספירין לדילול הדם!!!

ולסיום, שלא תחשבו שזה רק אני, כתבתו של גדי להב על השרות בברצלונה

ושוב, נתנצל. אני מכיר כמה וכמה ספרדים מדרידאים אמיצים, פעילים, מעניינים, מקצועיים, חכמים ואיכפתיים.

ועכשיו בואו נפרגן קצת. הנה תכונות חיוביות:

קלילות / בלתי-אמצעיות

הם ים תיכוניים כמונו. קל לתקשר איתם. חסרי פוזה, חמים ולא מרוחקים.
הם יגיעו באיחור לפגישות, ואם תגיע אתה באיחור, הם יחכו.
לא צריך להיות מנומס. במסעדה או בחנות תבקש "אתה נותן לי בירה?" וזהו. כולם מדברים ככה.
אם תתחיל עם אחד/ת, לעולם לא תקבל את המבט התל-אביבי של "איך ג'וק כמוך מעז בכלל לפנות להוד-מעלתי".
קל לפתוח איתם בשיחה ולהתיידד.
הם נחמדים, ואפילו אם הם היו יום קודם בהפגנה נגד ישראל, וצעקו "תחי האינתיפאדה" הם בד"כ לא ישפטו אותך, ויקשיבו לדבריך.
הם לא יקים, ולא יעמידו בפניכם קשיים אם לא תדייקו, תטעו, תפלטו שטות.
הם מצחיקים וקללנים עילאיים.
בנות אומרות "קוס" , "נמאס לי להתבטל ולגעת בקוס כל היום" , זקנות מקללות בעסיסיות.
סבתא של חבר שלי למשל אמרה פעם לבת שלה: "לכי להזדיין בת הזונה הגדולה שזו אני"
בליינים ללא תקנה. כמונו קצת. מקומות הבילוי בערים הגדולות לא נסגרים כל הלילה, המוני אנשים בסוף-השבוע מסתובבים ברחובות. זה נראה כמו ערב יום-העצמאות בבמות אצלנו , סופ"ש בצ'ואקה או במלסאנייה במדריד, למשל

הם חיים את הרגע. אם תפול לידם כמות כסף נכבדת לפתע, הם לא יחשבו פעמיים יכפילו את רמת החיים שלהם ויבזבזו הכל ומייד, על ההנאות הקטנות: בירה, יציאות, מוניות וכו'

חום ורומנטיקה

אפשר להתקל בבן-אדם ברחוב, בסופר או בפאב, בלי לבקש סליחה, אבל לא כמו בישראל, אף אחד לא ירביץ לך בגלל זה.
במטרו, שלא כמו בצפון אירופה, בשעת-השיא ייכנסו כולם לקרון עד שפשוט אי אפשר יהיה להכניס כלום. חיכוכים, מחיצות וריחות מובטחים.
הם רומנטים ללא תקנה.
חברים שלי קיבלו מגילות במכתבים ובהודעות טקסט שהשוו את עיניהם לשמיים, והיו מביישות אפילו את שיר השירים.
הם מנשקים כל הזמן. 2 נשיקות, ראשונה על לחי שמאל ושנייה על ימין.
נשים תמיד מנשקים. שני גברים יתנשקו אם הם קרובי משפחה או הומואים.
הם מתחממים מהר אבל לא אלימים. מקסימום החלפת קללות עסיסיות וזהו.

טובי לב ונדיבים

הם יזמינו אותך לארוחות ולמשקאות, תמיד לפני שידליקו סיגריה יציעו אחת לכל הנוכחים, ואפילו ברחוב אנשים זרים מבקשים ממך סיגריה וגם מקבלים.

הם יעזרו מאוד בשאלות ברחוב, ובאמת ידאגו שהבנת. מצד שני, מרוב נחמדות, לפעמים גם יטעו אותך אם הם לא יודעים, כדי לא להגיד לך לא.

יפים

טוב, זו לא תכונה, וזה גם עניין של טעם, אבל הם שחומים ונאווים.

רק שתדעו לאיזו מיטה אתם נכנסים.

800 שנות כיבוש ערבי עשו את שלהם.

 

ישי רז